פרופיל מטרות העמותה חדשות צור קשר
מאמרים
חדשות
פרשת נח 18/10/2017
"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח" (ו’-פסוק ט’). רש"י מסביר: "בדורותיו- יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
אולם, בדברי הגמ’ (סנהדרין קח) נמצא שם לשון אחרת: "א"ר יוחנן בדורותיו, ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו, וכ"ש בדורות אחרים". הרי בגמ’ לא מוזכר כלל ועיקר דור של צדיקים או דורו של אברהם.
זאת, משום שנח אף שהיה צדיק ותמים אך היה צדיק לעצמו, ולא הרגיש בצרת הדור מפני שכאשר שמע על המבול שמביא ה’, וגם שמע שהוא ינצל בתיבה, לא דאג על שאר העולם, לכן בהפטרת השבוע אומר הנביא ישעיהו: "כי מי נח זאת לי", ואומרים חז"ל: לפיכך נקרא מי המבול- מי נח, על שמו, מפני שלא הגן על דורו ולא התפלל עליהם. וכך מצאנו במד"ר דברים: אמר נח למשה, אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול, ענה לו משה, אני התעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כוח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי וגם הצלתי את דורי כשהתחייבו כליה בחטא העגל. למ"ד: לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברנטין אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו, ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו" ע"כ.
ובגלל כל אלה, יש הרוצים לומר שמשום כך נאמר אחרי המבול "וישאר אך נח", לאמור, לפני המבול היה זה נח איש צדיק ותמים, לא כן אחרי המבול- "וישאר אך נח". לא כן הייתה הנהגתו שלאברהם אבינו, כשנגזרה הגזירה להפוך את סדום, הוא מחפש אפילו צדיק אחד בתוך העיר, שמא בזכותו תשתנה הגזירה.
ואכן, עם ישראל מתייחס אחר אברהם אבינו, ואילו אומות העולם מתייחסים אחר נח-"בני נח", משום שלעם ישראל ישנה תכונה ייחודית שהיא ייחודית אך לעם זה והיא הערבות ההדדית-"כל ישראל ערבים זה לזה". אין יהודי חיי לעצמו בלבד, היהודי נברא כחלק מן האומה הישראלית כולה עם חובות כלפי הזולת וחובות של הזולת כלפיו, אותה תכונה נפלאה שהוריש לנו אברהם אבינו. תכונה זו לא ניתנה לשום אומה מאומות העולם, הם אינם ערבים זה לזה ואין להם כלפי זולתם ולא כלום, לעצמם נבראו. תכונה זו מיצינו אצל נח שאף כי צדיק היה כעדות התורה, אך צדיק לעצמו. וזהו שאומרת התורה: "את האלוקים התהלך נח" ופרש"י: נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו, ולכן אצלו נאמר "אשר התהלכתי לפניו".

צדיק גמור וצדיק שאינו גמור

תמוהים מאוד לכאורה דברי רש"י וגם דברי הגמרא, שמצד אחד משבחים את נח ואחרים אומרים דברי גנאי, שהרי התורה מעידה שהוא צדיק ותמים, א"כ מדוע לדרוש פסוק זה לגנאי כאשר פשטות הפסוק מורה לשבח? זאת ועוד, איך אפשר להשוות צדיק עם דורות אחרים, והרי אז לעולם לא יהיו צדיקים אם נשווה אותם לדורות קודמים, ונאמר שאילו היו חיים באותם דורות לא היו נחשבים לכלום, ותמיד ידרשו לגנאי, והרי ברור שכל צדיק ודורו, דור דור וצדיקיו וגדוליו, וכל צדיק יש להעריכו לפי דורו ולא לפי דורות אחרים.
ונראה לומר על פי דברי הגמ’ (ברכות ז’ ע"ב): "ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מותר להתגרות(לריב) ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח, ד): עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם...וכו, ועוד, ואמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו... ומתרצת הגמ’ באחד מתירוציה: הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור- כלומר, צדיק שאינו גמור אסור לו להתגרות ברשעים. ולא נתבאר מה כוונת הגמ’ לצדיק גמור, ומי הוא צדיק שאינו גמור.
ונראה לבאר, דהנה צדיק גמור הוא אותו צדיק שבכוחות עצמו עלה והתעלה במעלות קדושה וטהרה, כל ימיו היה קשור בתורה וביראת שמים צרופה, לא היה לו קשר עם הסביבה הסובבת אותו, וכך נתעלה ונהיה לצדיק גמור. ואילו צדיק שאינו גמור הוא אותו צדיק שנתעלה עקב סביבתו הגרועה והרשעה, כאשר ראה מה עוללה ההתרחקות מהתורה והמצוות, וראה לאיזה שפל הגיעו אלה שהתרחקו מבאר מים חיים עד שאיבדו צלם אלוקים, ומזה למד לקח והתרחק מהם והתעלה במעלות התורה. זאת ועוד, בראותם איך הרשעים מוסרים נפשם לרשעותם, מזה למד כי על אחת כמה וכמה שעליו למסור נפשו לדברי תורה ומצוות וכמו שמבארים את דברי רש"י בפרשת וישלח, כאשר יעקב אבינו אומר לעשו-"עם לבן גרתי" ומפרש"י: ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים". כלומר- יעקב אבינו התלונן על עצמו, למה לא למד לעשות ולקיים מצוות כמו שלבן קיים ועשה את מעשיו הרעים, והיה לו לקיימם באותה התלהבות, ולמה "לא למדתי ממעשיו הרעים". נמצא לפי זה שלאותם רשעים יש חלק ושותפות בצדקתו של צדיק זה, שהרי אילו לא היו הרשעים קיימים בסביבתו ולא היה רואה את מעשיהם הרעים לא היה הופק לצדיק, נמצא שהם שותפים בצדקתו וביראתו, וזהו צדיק שאינו גמור. וזו כוונת הגמ’ שרק צדיק גמור יש לו את הכוח וסיעתא דשמיא המיוחדת כדי להתגרות ברשעים ולהצליח, אבל לא כן אותו צדיק שאינו גמור, הוא לא יכול להתגרות ברשעים, לו אין את כוחות הנפש המיוחדים הנדרשים לזה וגם אין לו את אותה סיעתא דשמיא שיש לצדיק גמור.
בזה נבין את עניין פרשת נח- יש דורשים אותו לשבח כפשוטו וכפי שמעידה התורה שנח איש צדיק תמים היה בדורותיו. אך יש דורשים אותו לגנאי, משום שלדעתם כל צדקתו הייתה רק בגלל דורו וסביבתו שראה את מעשיהם הרעים, ראה ולמד לקח, נמצא שלדורו הייתה שותפות בצדקתו ובתמימותו, ואילו היה גר וחיי בדורו של אברהם שלא היה זה דור כל כך מושחת, או אז כאשר לא היה רואה סביבתו רשעה, אז לא היה לצדיק ותמים, ומאחר נח נהיה לצדיק, והדור המרושע שלו היה שותף בצדקתו, ממלא היה הוא צדיק שאינו גמור , אמנם צדיק כפי שהתורה מעידה, אך לא צדיק גמור, וזה דרשו הם לגנאי וכפי שנתבאר.
עוד עניין יובן לפי זה מה שהזכרנו לעיל את דברי יעקב לעשו- עם לבן גרתי..., כלומר- עלתה אצל יעקב שאלה אם מותר לו להתגרות בעשו הרשע, וזה שאמר לו, אם לבן גרתי, אבל צדקתי באה משלי מכוחות עצמי, כי לא למדתי ממעשיו הרעים, לא ממעשיו למדתי להיות צדיק וממילא אין לו שום שותפות בצדקתי, ואז יש לו דין של צדיק גמור שיכול להתגרות ברשעים.

מפורסם בשם מרן רבי יוסף קארו זצ"ל פירוש על מה שנאמר – נח צדיק ותמים, כי הרי ידוע שנח חיי בשתי תקופות גורליות: תקופה אחד "דור המבול" ותקופה השניה "דּוֹר הַפַּלָּגָה". דור המבול היה מושחת בעיקר מבחינה מוסרית בעיקר, בדברים שבין אדם לחברו, כאשר הניגוד לזה הוא תואר צדיק כמו שמיצינו אצל יוסף שנקרא "צדיק" בגלל התגברותו על יצר הרע ולא נכשל באשת אדוניו.
לעומת זאת "דּוֹר הַפַּלָּגָה" היה מושחת מבחינת האמונה (סנהדרין קט,א) – והניגוד לזה הוא תואר תמים כמו שנאמר "תמים תהיה עם ה’ אלוקיך.
לפיכך כאשר הדברים נאמרים על תולדות חייו של נח באופן כללי, מספרת לנו התורה שבשתי התקופות הללו שחיי בהם נח – הוא עצמו היה יוצא מן הכלל, בדור המבול היה צדיק ובדור הפלגה היה תמים.
מכאן ניתן לומר שהמלה צדיק נתונה למי שמקפיד על מצוות שבין אדם לחברו מש"כ התואר תמים ניתן למי שהוא תמים במצוות שבין אדם למקום, לכן נח נקרא צדיק בדור המבול כשכולם עברו עבירות שבין אדם לבחירו, והיה תמים בדור הפלגה שחטאו כולם בכפירה .

עושה שלום

עוד פירוש נראה לבאר לפי הגמ’ בזבחים קט, את עניין של נח שיש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי. כתוב שם: " כשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר- ובהיכלו כולו אומר כבוד(תהילים כט).
נקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם- "ה’ למבול ישב, אמר להם "וישב ה’ מלך לעולם, כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם". אמרו לו מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא שנאמר "כי באש ה’ נשפט" (ישעיהו סו) אמר להם: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ואז שואלים ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם : חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהייתה גנוזה אצלו הרבה דורות קודם שנברא העולם וביקש לתנה לבניו, שנאמר "ה’ עוז לעמו יתן", ומיד פתחו כולם ואמרו: "ה’ יברך את עמו בשלום" (תהילים כט).
שמעתי אומרים בשם ר’ מאיר שפירא זצ"ל מלובלין שהקשה, הרי אנו שואפים לימי המשיח והגאולה, עליהם התנבא הנביא ישעיהו (יא) כפי שכתוב" וגר זאב עם כבש"...יחדיו, כלומר ישרור השלום בין כל האומות העולם ואף בין כל יצורי עולם, כל החיות והבהמות יחיו בשלום ובאחווה. ולכאורה מה השאיפה הגדולה לימים גדולים אלה, והרי כבר היה לעולמים מצב כזה של שלום וחיים משותפים יחדיו בזמן דור המבול, כאשר נכנסו כולם לתיבה ושהו בה שנה תמימה באהבה ובאחווה ובשלום ובריעות. אולם התירוץ הוא, שהשלום בזמן נח היה שלום כפוי ולא הייתה להם ברירה והיו מוכרחים לחיות בשלום כדי להינצל מן המבול. אבל בימות המשיח יהא זה שלום מרצון וכל אומות תבל וכל החיות והבהמות ירצו מתוך רצון חופשי בחיים של שלום אהבה ואחווה.
וכך ביאר את דברי הגמ’ בזבחים, אומות העולם נדהמו נוכח הקול שיצא בעולם כי יש שלום אצל ישראל, והרי ידוע שדבר כזה לא קורה לעתים קרובות, א"כ באו ושאלו אצל בלעם הרשע, שמא השלום שיש בקרב ישראל הוא מחמת מבול שעתיד לבוא לעולם. וכפי שכבר ידעו שבזמן המבול הרי היה שלום אהבה וריעות בין כל יצורי תבל, ועל זה ענה להם בלעם, שאין זה שלום של מבול אלא שלום של תורה, ובעת נתינת התורה על הר סיני ג"כ יש שלום, כמו שנאמר שם- "ויחן שם ישראל"...- כאיש אחד ובלב אחד, משום שזהו כוחה של תורה לאחד וללכד את למדיה ועמליה.
עתה נבאר את עניין של נח, יש דורשים לשבח, שהרי נח הצליח להביא כזה שלום נפלא שאנשים וחיות ובהמות יכולים לדור יחד בכפיפה אחת באחווה ובשלום.
אך יש דורשים אותו לגנאי, משום שנח הצליח להביא שלום רק בעת מבול וזהו שלום כפוי, ומנהיג נבחן בהבאת שלום בתקופה טובה דווקא ולא בתקופה רעה כמו בדור המבול. וזהו שאמרו, שאילו היה חיי בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, משום שאז לא היה מצליח להביא כזה שלום בעולם, כי בדורו של אברהם היה צריך להביא לידי שלום ואחווה מרצון ובזה נח חסר כוח ועל כן דרשהו לגנאי.

שבת שלום ומבורך





שמחת תורה 09/10/2017
ביום רביעי בערב חוגגים את חג שמחת תורה. בבוקר ביום חמישי קוראים בתורה לשבעה קרואים בפרשת "וזאת הברכה".

בליל החג מוצאים את כל ספרי- תורה ומתחילים בסדר ה"הקפות".
מקיפים את הבימה שבע פעמים, וכל פעם אומרים את הפסוקים בהתאם לנוסח בסידור. עם כל הקפה והקפה המתפללים רוקדים ושרים בשמחה שירים לכבוד התורה.
בבוקר אחרי תפילת שחרית עורכים שבע "הקפות", כמו בליל שמחת תורה.
כל המתפללים עולים לתורה בשמחת- התורה, ועם השלמת הפרשה אומר הציבור "חזק חזק ונתחזק".
עורכים "הזכרת נשמות", אומרים "יזכור" ו"אל רחמים" לעילוי נשמות חיילינו הקדושים, שמסרו נפשם למען תקומת מדינת ישראל וביטחון עמנו ולזכר בני המשפחה שנפטרו.

שישו ושמחו בשמחת תורה

יום כיפור תשע"ח 25/09/2017
ערב ר"ה תשע"ח/2018 15/09/2017
המשך כותרות

פרשת השבוע "נח"
 
פרק הנצחה
שומר הגחלת
הרב שהיה מופקד על הגחלת היהודית
הרב פנחס וסרמן שליט"א – שנה לעלותו ארצה
מעת לעט
המשך כותרות
דורוהוי
שבת השנתית - ליהדות רומניה - תזכורת
מדור לדור(הוי)
המשך כותרות

לחץ כאן להזמנת הספר


  לחץ להגדלה  אלבום התמונות


הרב פנחס אליהו בן הרב משולם זוסיא יהודה למשפחת וסרמן
נפטר ביום ט"ז בטבת תשנ"ז-26/02/1997,
בעיר הקודש ירושלים ונקבר בבית העלמין הר המנוחות,
חלקת תמיר,גבעת שאול.

לחץ להמשך

סקר העמותה
מה דעתך על קיום מצעד החיים ברומניה? 
תומך
לא תומך
חובה מוסרית כלפי קורבנות השואה ברומניה
מעביר מסר חשוב לעם הרומני
   
    תוצאות
מוגש באדיבות העמותה לקידום יהדות רומניה


 

ראשי | פרופיל | מטרות העמותה | חדשות | פרסם באתר | צור קשר