הרב פנחס וסרמן קינא באחיו, יהודי מזרח אירופה ובהם בני קהילתו, המורשים לעלות לישראל עם רכושם וטפילו לחזור לארץ מוצאם כדי לבקר את הנותרים מאחור, אם ירצו. הוא, שהנהיג את קהילת דורוהוי על גבול מולדובה במשך 50 שנה נאלץ לעומתם לבקש מקלט מדיני בישראל וכל מה שהשאיר מאחריו כולל ספרים עתיקים, הוחרם. בנו, הרב יוסף וסרמן, ששב בימים אלה לדורוהוי גילה שאפילו את המרצפות הוציאו ממקומם ואת הסיד קילפו מקירות הבית.
ניפגשנו עמהם לשיחה, ממושכת לפני כמה שנים, בירושלים. למרות האופי האופטימי שלהם, אופי שבזכותו ניצלו כמנ פעמים בתקופת השואה, נשקפה מעינהם היוקדות אוירה של מועקה שהורגשה היטב גם בחלל הבית.
היו אלה הרב פנחס וסרמן וזוגתו הרבנית, שבינתיים נפטרה לבית עולמה, שבעת פעלים ומעשים. הרב וסרמן היה דמות נדירה בנוף הרבנות של הדור האחרון. נדמה שהוא היחיד מבין כל רבני הקהילות במיזרח אירופה שכיהן בתפקידו לפני פרוץ השואה והמשיך להרביץ תורה ויראת שמים באותה קהילה עד לפני מספר שנים תחת עיניהם הפקוחות של המשטר הקומוניסטי.
בקהילת דורוהוי, בת 500 השנים, שרשמה קורות פאר בדברי ימיה, ישבו מאז ומתמיד גדולי תורה ודעת, אולם רק קהילות בודדות זכו ל- 50 שנה רצופות של אישיות רבנית אחת שהצליחה להאציל מאישיותה על הקהילה כולה.
הרב וסרמן הגיע כבר בגיל 8 לישיבת קישנוב בבסרביה בראשותו של הגרי"ל צירלסון זצ"ל הי"ד. ישיבה שבה כיהנו אחיו הגדולים כמגידי שיעור. בישיבה זו קיבל את ראשית חינוכו ובהיותו בגיל 24 שנה הועטר באיצטלת הרבנות של קהילת דורוהוי המפוארת. מאז, בשנת 1941, ועד לפני שנה ומחצה, שנים ספורות, עברו כל ענייני הדת בקהילה תחת ידו. הימים ההם, ימי תקופת השואה האיומה שכילתה את מיטב בני הקהילה, מסלתה ושמנה של יהדות רומניה, רדיפות, גרושים ורציחות. בתקופת המלחמה הוא נשא לרעייתו, הרבנית סימה רייזל, בתו של האדמו"ר מדורוהוי. יחד הם בקימים את קן- ביתם כאשר המרא דאתרא מגלם בדמותו את השריד האחרון מהשטעטעל היהודי של פעם. תחת חסותו הוא לוקח את כל התפקידים האפשריים: רב, מוהל, חזן, שוחט, בעל קריאה, ואפילו מארגן מקהלה מקומית של ילדי הקהילה שהתפרסמה במיוחד בשם הלחן המיוחד אותו פיזמנו לאחר מכן כל מקהלות היהודים ברומניה: "דוד משה (שמותיו הפרטיים של הרב משה רוזן) מלך ישראל חי וקיים"…
6 ילדים מגדלי בני הזוג במשטר הקומוניסטי של רומניה. בנותיו תזכרנה עד היום כיצד הדיד את רגליו בימות החורף המקפיאים מעיר לעיר ומכפר לכפר כדי לשחוט בקר ועופות ליהודים שחיפשו אוכל כשר. "כשהיה חוזר הביתה, היינו מקלפים גלידי קרח מזקנו העבות", אומרים לנו בני המשפחה.
הקהילה המקומית בדורוהוי, נחשבה ל"שמורת טבע יהודית", בתוך ים המערבולות הגויי שמסביב. למרות שעירה זו מרוחקת מבוקרשט, הבירה, מרחק של 12 שעות נסיעה ברכבת, לא החמיץ אף אחד מהאורחים היהודיים הרשמיים, מישראל ומהתפוצות, את הביקור בדורוהוי. באף קהילה אחרת ברומניה, ובמדינות השכנות, אי אפשר היה למצוא באותן השנים את כל מוסדות הדת היהודיים עומדים על תילם ומתפקדים כהלכה.
למרות הנסיבות המיוחדות של המשטר הקומוניסטי שרדף וניסה לחסל את מתנגדי המשטר, נהג הרב וסרמן בגבורה עילאה ומילא את תפקידיו הרבניים במסירות נפש שלא תתואר. קהילתו השתמרה במשך יובל שנים כקהילה יהודית טיפוסית שהרבנים היהודיים הראשיים, שרי הממשלה, נציגי הג'וינט וראשי הסוכנות היהודית- ציינו אותה תמיד בהתפעלות רבה. די אם נזכיר, בנוסף לכל מה שצויין, את מספרם הרב של ה"שטיבלעך" שהתקיימו בה, את חגי ישראל שנחוגו כמיטב המסורת היהודית, את בית השחיטה המהודר ואת שיעורי התורה שנמסרו מידי יום בהמון רב. מאות ואלפי יהודי הקהילה שעלו ארצה מאז קום המדינה הגיעו הנה עמוסים במטען רוחני עצום וחדורים ביראת שמים טהורה, מעשה ידיו להתפאר של הרב פנחס וסרמן. גם הם סיפרו בהערצה יתירה על רבם שלא חסך בשום מאמץ על מנת להגדיל תורה ולהאדירה.
הם ישבו איתנו בירושלים, וליבם היה במזרח, מזרח אירופה כמובן, אל הספרייה הגדולה ששימשה את הרב ביובל שנות כהונתו, אל הפמוטות העתיקים ויתר כלי הקודש שעברו אליהם בירושה מדורי דורת וערכם נאמד בהון עתק. ליבם יוצא, עיניהם כלות אל הרכוש העצום, ולא בגלל ערכם הכספי. "ההורים חיפשו תמיד רק את הערך הרוחני בכל דבר", אומר הרב יוסף וסרמן, אחד הבנים, המכהן כרבו הראשי של חיל הצנחנים וחי"ר.
ולמרות כל זאת לא היה באפשרותם להגיע אל הרכוש והאוצרות.
היה זה בזמנו של הרב רוזן, רבה הראשי של יהדות רומניה, שאילץ את הרב וסרמן להישאר בארצו ולא לצאת ממנה. כשהגיעו הילדים לגיל חינוך בקשו בני הזוג לעלות לישראל אבל הרב משה רוזן סירב בטענה שאם הרב וסרמן יעזוב את קהילתו יתמוטטו החיים היהודיים ברומניה כולה שכן לא רק בדורוהוי לא יכהן יותר רב גדול בתורה אלא שגם הרבנים ביתר הקהילות ייסחפו בזרם העלייה וישאירו את רומניה ללא יהדות.
במילים אחרות: הרב רוזן חשש שעם עזיבתו של הרב וסרמן, לא תהיה עוד בידו אותה שמורת טבע יהודית אותה יכל להציג עד היום בפני כל מבקריו ואורחיו מהארץ ומהתפוצות. בקיץ לפני 5 שנים נישאה נכדתם של בני הזוג והם בקשו להגיע לשמחה הגדולה. הבן, הרב יוסי וסרמן, נסע במיוחד לרומניה כדי להביאם ארצה. בהיעדרו של הרב רוזן מהמדינה קבלו בני הזוג היתר יציאה לחודשיים. הם התקבלו בשמחה מופגנת אצל כל הצאצאים.
בשלהי חודש אב תשמ"ט, התפרסמה ידיעה על מסיבת קבלת פנים שעורכים יוצאי דורוהוי והמועצה הדתית של חיפה לרבם הנערץ במלון "פנורמה". שלושה ימים לפני כן כשהרב וסרמן שהה בבית חותנו הרב טוביאס בקדימה, מתקבל טלפון בהול מהרב רוזן המזעיק את הרב וסרמן לשוב מיד. "אם אינך חוזר עד סוף השבוע, לא תידרוך עוד כף רגלך ברומניה, וכל רכושך יוחרם מיידית", נאמר בהודעה הדרמטית.
אי אפשר שלא להתחלחל מהנימה המשפילה בשיחת הטלפון. הרב וסרמן הישיש ניסה להתחנן על נפשו: "הרי מעולם לא יצאתי לחופשה, מה איכפת לכם שהשהה עוד כמה שבועות בישראל ורק לאחר מכן אגיע",אמר. ומאום לא עזר. גם לא 50 השנים שבהם כיהן כרב באחת הקהילות המפוארות ברומניה.
כשהרב וסרמן ניסה לטעון שהשאיר אחריו ממלא- מקום בדורוהוי שימלא את תפקידיו עד לשובו, נטרק לו הטלפון בפרצוף.
כמה ימים לאחר שיחת הטלפון קיבלה הרבנית סימה, שסבלה מלחץ דם גבוה, שטף דם חזק במוח, ושותקה בחצי גופה. במשך תקופה ארוכה היתה משותקת חלקית עד שלפני שנה וחצי נפטרה לבית עולמה.
כשראה הרב פנחס וסרמן כך, החליט ללכת עד הסוף. הוא ויתר על הכל, והחליט להישאר בארץ ישראל, עם נכדיו. בסתר ליבו קיווה שהרב רוזן לא יממש את איומיו וישאיר את רכושו שלם כשהיה.
האפשרות לבדוק את הנושא באה לעולם רק לפני שבועות אחדים. הבן, הרב יוסף וסרמן, הגיע לעיירה טושנאד ברומניה, ובמהלך ביקורו הזעיק אותו מנהל המלון: "יש לי שיחת טלפון מאישיות חשובה שמעולם לא התקשרה למלוננו", אמר בבהלה. על הקו היה מנהל מחוז מולדובה בממשלת רומניה, ומנהל המלון חשש לעורו. רק שהתברר לו שמנהל המחוז חיפש את הרב וסרמן כדי להזמינו לביקור בעריית מולדתו, נירגע.
מנהל המחוז שמע משגריר רומניה בישראל שאחד מראשי הקהילה היהודית בדורוהוי ינחת על אדמת רומניה והזמינו לביקור. מיותר יהיה לציין שהרב וסרמן נענה להזמנה ברצון וכשהגיע לאחר 6 שעות נסיעה לעיירה, נכונה לו קבלת פנים מרהיבה ברחבת העירייה בהשתתפות ראש העירייה וחברי ההנהלה.
כבר בתחילה, שאל את ראשי הקהילה היהודית, שהגיעו אף הם לפגישה, מדוע אי אפשר לפגוש אותם בבית הכנסת, והתשובה שהייתה בפיהם הסגירה את הכל: "הרב רוזן אסר עלינו לפתוח את בית הכנסת שבו התפלל אביך, ולמרות שניסינו לפעול נגד ההחלטה, לא עזר מאומה".
בישיבת עבודה עם ראשי העירייה מסר הרב וסרמן לראש העירייה את ספר תולדות קהילת יהודי דורוהוי שיצא לאור בארץ ישראל, והזמינו לביקור לאזכרה ממלכתית שתיערך בארץ לזכר הפוגרום שעבר על הקהילה. סגן ראש העיר סיפר לאורח שמתוך 3 בתי כנסת נותר רק 1 מהם פעיל, וגם בית הכנסת של אביך נעול על מסגר ובריח ונפתח רק כשמגיעים אורחים רישמיים.
הרב וסרמן ביקש מראש העירייה שייסד בבית הכנסת של אביו מוזיאון לתולדות היהודים ברומניה וגם במקרה זה השיב ראש העירייה שאין באפשרותו להשיג מסמכים לפתיחת המוזיאון, שכן כל אלה מצויים בידיו של הרב רוזן.
כשהגיע האורח מישראל ובני משפחתו אל הבית בו התגוררו האב והאם, פרצה מפיהם זעקת אימה. לא רק את הפמוטות העתיקים ואת מאות הספרים הוציאו משם, גם את המרצפות ואת הסיד מעל הקירות קילפו…"לא הייתי מסוגל לתאר בחלומותי השחורים ביותר שזה מה שיקרה כאן, ושבביתו של רב שהרביץ תורה במסירות נפש במשך 50 שנה יתחולל הפוגרום הגדול ביותר בתולדות יהודי רומניה, וכל זאת ע"י מי שמוגדר כרבה הראשי של יהדות רומניה".
נשיא הקהילה היהודית, י. פיידר, שהתבקש ע"י האורח הרב וסרמן לפעול לתיקונו של קיר בבית הכנסת שניפרץ השיב שאין תקציב לכך, וגם זאת בהוראתו של "האיש על העדה" הרב רוזן.
הממצא המזעזע ביותר היה הצהרתם של ראשי העיר שהקבוצות שהיו מגיעות לתיירות בדורוהוי הפסיקו להגיע למקום, ומן הסתם יש לכל זה הוראה מגבוה. "ברוסיה וביתר מדינות חבר העמים, מתארגנת תנועה המונית של חזרה בתשובה, אומר הרב וסרמן, ואילו רק ברומניה קופאים החיים היהודיים על שמריהם והדבר אומר דרשני", אומר הרב וסרמן.

 

 

משה נוצר, יום השישי, יח אייר תשנ"ד, 29.4.94